שונות על רקע אתני ודתי
התמה שלפניכם, שמיוצגת באמצעות 7 דוגמאות, עוסקת בחוויית השונות בתוך המרחב האקדמי על רקע אתני ודתי. זהויות אלו, שמצטלבות גם עם זהויות אחרות, כמו למשל זהות מעמדית וזהות מגדרית, עוסקות בחסמים שונים שהסטודנטים חווים המזוהים עם זהות זו. כך למשל, כאשר מדובר בזהות האתנית מתוארים חסמים כגון שיח גזעני, סטראוטיפים ודעות קדומות על הזהות האתיופית. באשר לזהות הדתית, גם במקרה זה מתארים סטודנטים דתיים התמודדות עם סטראוטיפים ועם תחושת חריגות וחסמים שעומדים בפניהם כשהם מבקשים להשתלב עם אירועים של קהילת הסטודנטים שאינם עולי בקנה אחד עם הקפדה ושמירה על אורח חיים דתי. כמו-כן עולה משאלה לכלול בתוך המרחב האקדמי עולמות תוכן מן היהדות.
כיסוי הראש שלי
בתמונה כיסוי הראש שהתחלתי לחבוש לאחר החתונה שלי.
אני באה מרקע דתי, מאז שהתחתנתי התחלתי להקפיד על מצווה נוספת שהיא כיסוי הראש. הצילום ממחיש את השונות במרחב האקדמי משום שהסביבה הלימודית שלי במכללת ספיר אינה דתית ברובה, על כן אני מרגישה חריגה בנוף עם הכיסוי על ראשי. הקשיים הם בעיקר על כך שלא הייתי רגילה לזה עד כה בחיי. ישנו קושי בהוספת פריט לבוש למלתחה שלי, שאי אפשר לוותר עליו ולפיו שופטים אותי לעיתים לפני שמכירים אותי. אך לצד זה, אני מקבלת כוחות, באמצעות התחזקות באמונה שאני אוהבת, תחושה של גאווה על היותי שומרת מצוות וחלק מהעם היהודי, קידוש השם ברבים. הייתי רוצה להציע שבמרחב האקדמי יינתן דגש רב יותר על קבלת האחר של הסביבה, להסתכל בתוך הקנקן ולא רק על מה שמחוצה לו.
-22-
צולם ע"י י.ע, בביתה בקריית גת בתאריך 20.4.21
BLACK IS BEAUTIFUL
בצילום משפט הלקוח משיר של זמר רגאיי ומתחתיו על המדף מונחים חפצים שנקנו באפריקה ומזוהים עם היבשת. התמונה מסמלת את תחושת השחורות שלי במדינה. גם באקדמיה הרגשתי שאני נתפס תמיד בתור בן העדה האתיופית. כאשר המרצים מדברים על דברים הקשורים לבני העדה, תחושתי היא שישנו רצון בין אם זה גלוי או סמוי שאגיב. המשפט "שאף פעם לא אמרו לנו שהשחור הוא יפה", מספק תשובה לכך שבמדינה שלנו, השחור נתפס מפחיד כזה שאם הוא מסתובב מחוץ "לגבולות" שלו (לשכונה בה חי) יזמינו לו משטרה. כך למשל, לא פעם ראינו בחדשות כאשר אדם שחור ישב בספסל בשכונה שהרוב בה לבנים הזמינו לו משטרה בטענה שהוא מסיג גבול.
כעובדים סוציאליים לעתיד, עלינו לפעול מתוך ההבנה שמוסדות המדינה צריכים ללמד ולהעביר מסרים המתנגדים לגזענות כבר בגיל הגן. לחינוך הביתי יש השפעה רבה ולא אחת ילדים מתנהגים בצורה גזענית בגלל הוריהם. כאשר ילמדו את הילד בגן על אהבת חינם וקבלת האחר כי הרי גזענות היא לא רק לאדם השחור, אני מאמין שאותו ילד יוכל להראות להוריו משהו אחר.
-23-
צולם ע"י ד.א בדירתו בבאר שבע, בתאריך 4.4.21
האם זה נקרא לצאת מהארון?
הצילום נלקח בשירותי המכללה, במהלך התלבטות שלי האם לצאת כך מהשירותים, כאשר לראשונה בחיי אני לבוש בבגד המסמל סטטוס חברתי של אדם מאוד דתי, ואת זכירת המצוות בהן מחויב אדם המאמין בהלכה היהודית. בודדים מקבוצת אנשים זו לומדים בתואר שלי. תהליך החזרה בתשובה שלי לווה בקושי להיות שונה מכל הסביבה. היכולת להיות שונה מהנוף בו סטודנטים רבים רחוקים מתורה ומצוות הלומדים במכללה גרם לי לחשוש מהחשיפה העצמית ולהזדהות עם חבריי שעברו תהליך דומה לגבי חשיפת משיכתם המינית. לדעתי על המכללה לעודד את הפיכת המרחב האקדמי למקום בו לכל אחד מהסטודנטים יהיו התנאים להרגיש כי הוא יוכל להיות מי שהוא ללא יחס שמושתת על הנחת הנחות חסרות ביסוס.
-24-
צילם על ידי א.ע, בשירותי המכללה בשדרות 12.4.21
מעבר חצייה
חווית השונות שלי מתבטאת בכך שאני אישה אתיופית שרצתה ללמוד על עולמות ששונים ממני. לכן כשהגעתי לאקדמיה ציפיתי שלימודי ע"ס יהיו מגוונים בתכנים מעניינים, באנשים ובשיחות מרתקות וגיליתי שלא כך הדבר. אני תוהה לגבי אבסורד בו נתקלתי במחלקתנו. מצד אחד מסלול לימודנו נועד להכשיר אותנו להיות מובילי שינוי, מנהיגים, להוביל לצדק חברתי ועוד. אבל מצד שני, חסר לי, דיון רציני ומעמיק יותר בתוך הקורסים על סוגיות שונות ומגוונות שסביר להניח שאותן נפגוש ב99% בשטח.
אני שואלת את עצמי, מדוע בפורום מומחים לא מביאים אנשים שהגיעו מהמעמד הנמוך אשר צמחו בכוחות עצמם והגיעו להצלחות? מדוע במהלך השיעורים מרצים עושים שימוש בכותרות מפוצצות כגון "אני עבדתי עם הקהילה האתיופית, הערבית או הרוסית" "אני עבדתי במעגל הזנות", אך השיח נשאר ככותרת זוהרת ולא מעמיק? מדוע אין עוד מרצים ממגזרים שונים, למה לא להביא את השונה במקום המוכר? או לשלב בפורמט המוכר של הקורסים תכנים אחרים, למה לא להביא עוד סטודנטים ממגזרים שונים שישמיעו גוון קול אחר? למה השיח מתרכז בעידוד והעצמת המטופלים ולא גם באקטיביזם. למה?! יש לי הרבה למה אך את התשובות אין לאיש. הצילום שבו הידיים שלי ושל בן זוגי משולבות, מראה שאפשר לגשר בין כול העולמות. אנשים חייבים להפסיק להסתכל על העולם בצורות שטחיות. המחשבות וההסתכלות שלנו כלפי כל דבר לא צריכה להיות דרך משקפיים של שחור או לבן יש לכל אחד משקפיים עם הרבה צבעים ייחודים. השאלה היא האם האדם בוחר לראות את החיים במשקפיים הנכונות. אני הצלחתי לפגוש שותף לדרך עם משקפים שבהם יש את כל צבעי הקשת.
-25-
צולם ע"י א.ט. צולם בבית המשפט אשקלון. תאריך 30.4.2021
יהדות באקדמיה היא שולית
הצילום, ובו פינת למידה ביתית, ממחיש כיצד המרכזיות של כל חפץ בתמונה מסמל את מרכזיות הערכים שהאקדמיה מניחה במרכז ואת השוליות של ערכים אחרים. המחשב למחברת ציוד הכתיבה, האוזניות והקלסרים מרכזיים ולעומתם הספר של הרב קוק "נפש התשובה" נמצא בשוליים. מיקום זה מבטא את התחושה שלי כי יהדות באקדמיה היא שולית או צדדית. אין לה מקום נוכח ומשמעותי כמו שאני תופסת אותה. בתור בחורה שגדלה ברקע דתי לאומי תורת הרב קוק משמעותית עבורי מאוד ואני מרגישה כי לא פעם זה לא היה "מקובל" בתוך המרחב האקדמאי לבטא אותה. אני מרגישה כי ההסתכלות שלי על ידע ותורות שונה משל אחרים וכי יש לי רצון להוסיף ידע מסוג זה לתחום העבודה הסוציאלית באקדמיה. הייתי רוצה שהאקדמיה תהווה יותר להבאת תכנים של יהדות.\
-26-
חיים חדשים
בצילום המחשב בו אני לומדת ואת החולצה ומכנסיי הג'ינס שהכנתי מראש, עבור יום לימודים המתקיים למחרת.מכיוון שגדלתי בבית למדתי במוסדות דתיים. ומאז ומתמיד חלמתי ללבוש מכנסיים וללמוד עם בנים, לא מצאתי את עצמי במסגרות הדתיות או באורח החיים הדתי. כיום אני לומדת במכללה האקדמית ספיר, משמע לימודים המתקיימים במשותף מבחינת בנים בנות, ועל הרקע הזה עזבתי את החצאיות, וכיום אני לובשת מכנסיים, דבר איתו אני מרגישה שלמה. כיום, לראשונה בחיי, לומדת יחד עם גברים במוסד חילוני, ועבורי זוהי שונות שאני חווה בתוך המרחב האקדמי.
-27-
צילמה ת.ח , בדירתה בבאר - שבע, 15.03.2021
פרידה קאלו בכיסוי ראש
בצילום דמותי במראה כשאני לבושה בחולצה עם קווי מתאר ל פרידה קאלו הממחישה מסר של שוויון פתיחות וליבראליות, ולראשי כיסוי ראש, המייצג את אורח החיים הדתי שלי. היותי דתיה. בתמונה אני מחייכת, אני לא רואה חיסרון באורח החיים שלי ובשונות שלי, אני שמחה בה. הצילום ממחיש את השונות המרכזית אותה אני חשה במרחב האקדמי, נוכח תחושתי כי האקדמיה אינה מתכתבת עם העולם הדתי והוא נוף שונה בה. תחושת השונות באה לידי ביטוי בדברים היומיומיים, כמו למשל, בהפסקות כאשר אנחנו הסטודנטים נוהגים לאכול יחד אינני יכוה לחלוק את האוכל כמו כולם מטעמי כשרות. בהפסקות פעילות במכללה, הפעילות כוללת מוזיקה ואלכוהול וריקודים מעורבים והיא איננה מתאימה לסטודנטים עם אורח חיים דתי. גם מחוץ לכותלי האקדמיה, הסטודנטים קובעים יציאות לברים אשר אינם ברוח הדת ואיני יכולה לקחת בהם חלק. בנוסף, הלבוש השונה מתייג את דעותיי מראש בדיונים בנינו הסטודנטים, אשר מבקשים סליחה כשמקללים לידי, או ממעיטים בשיחות על מיניות כי מניחים שזה נושא מושתק בעולמי. אני חושבת שהמרחב האקדמי צריך להתאים ולהכניס יותר תוכן ופעילויות לציבור הדתי במרחבו אשר גם יעלו את המודעות בקרב סטודנטים אחרים והדבר יאפשר יצירת קשרים גם מחוץ לכותלי האקדמיה.
-28-
צולם על ידי ר.ח., 28.4.21, בביתה.
